<h1>ראבי"ה סימנים תרצ"ה—תרצ"ו</h1>
<h2>דף מח.</h2>
ראיתי כתוב בתשוב[ו]ת [שנחלקו בניו של] רבינו יצחק הלוי מוורמיישא, יש מהם שהיו אוכלין בליל שמיני בסוכה, [ויש מהם שהיו אוכלים חוץ לסוכה]. והעיד רבינו יעקב הלוי כי בבחורתו של אביו ודאי היה אוכל אביו רבינו יצחק חוץ לסוכה בליל שמיני ולעת זקנתו חזר בו. וכתבו בתשוב[ו]ת שאותן שאוכלין [חוץ לסוכה] יש להם ראיה בירושלמי, ולא כתבו הראיה. ונתתי אני יואל הלוי את לבי בדבריהם, ואינה ראיה מן הירושלמי. ותחלה אבאר תלמוד בבלי. סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו, פירוש שמא צריך עוד לאכול או לישן בסוכה, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כיבוד יום טוב האחרון, שמכאן ואילך אין זמן סעודה כל כך, הילכך מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה וכו', ואמרינן בגמרא אין לו מקום להוריד כלים וצריך לישב ולאכול בסוכתו במה יראה כבוד יום טוב האחרון, ומפרש רב פוחת בה ארבעה, ובזה יש [הכר] שלא ישב שם לשם סוכה. ואף על פי שאויר שלשה פוסל בסוכה, האי דנקיט ופוחת בה ארבעה היינו משום דהכא מיירי במ[י] שאין לו [מקום] להוריד כלים וצריך לכסות מקום הפחיתה בסכך פסול, שיתן תחת הסכך פסול כליו שלא ירד מטר עליהם, או ישב תחת הסכך, וסכך פסול פוסל בארבעה. ורבי יהושע [בן לוי אומר] מדליק בה את הנר. ואמרינן ולא פליגי הא לן והא להו, פירוש לבני ארץ ישראל שלא היו עושין לשמיני ספק שביעי פוחת בה ארבעה, שהרי חולו של מועד הוא יום השביעי של ערבה, ואין צריך לישב בסוכה ביום שמיני, ולבני בבל מדליק את הנר ביום שמיני סמוך למנחה, הואיל שאין לו מקום להוריד שם כליו, אבל ביום השביעי סמוך למנחה אינו מדליק בה את הנר ולא מורידין את הכלים לבני בבל, שהם צריכין לישב בסוכה, כדאמרינן [מ"ז ע"א] יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן, ואין חילוק בין יום ללילה, ואין להם לפסול ולעשות היכר לכבוד יום טוב האחרון כל זמן שחייבין לישב בה, דהיינו יום השמיני. ואף על פי שרבינו שלמה מפרש מדליק בה את הנר לא יפחתנה ויפסלנה לפי שצריך לישב בה למחר, דמשמע מפירושו אלא מדליק בשביעי (אלא) דבכך לא יפסול הסוכה מלישב בה למחר שמיני ספק שביעי, מדבריו משמע אפילו לבני בבל אם יש לו מקום להוריד מורידין בשביעי, דאי רבינו שלמה ביום שמיני קאמר אמאי קאמר לא יפחיתנה מפני שצריך לישב בה בשמיני, תיפוק ליה משום דאסור כסתירת האוהל. ופירוש רש"י אינו נכון, אלא כמו שפירשתי דודאי בני בבל אין מורידין אלא בשמיני. וראיתי בתשובה שרבינו שלמה עצמו היה אוכל אף ליל שמיני בסוכה ומחרתו. ובירושלמי מייתי עלה דהא מתניתא סוכה כל שבעה כיצד וכו' [ה"ה] רבי חייא בר אשי בשם רב צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום רבי יהושע בן לוי אמר צריך לקדש בלילי יום טוב האחרון בתוך ביתו רבי יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול [בבית] אחר צריך לקדש פעם אחרת רבי אחא בר חנינא בשם רבי אושעיא מי שסוכתו עריבה עליו הרי זה מקדש בליל יו"ט האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בסוכתו ואין צריך לקדש פעם שנייה אמר רבי בון אתיא [ד]שמואל כרבי חייא ודרבי אושעיא כרבי יהושע בן לוי. ופירושו הכי, מדקאמר רבי אושעיא כרבי יהושע בן לוי שמע מינה דרבי יהושע בן לוי מיירי במי שסוכתו עריבה עליו ואינו רוצה לאכול בביתו. והכא לא מצית למימר דבאין לו מקום להוריד את כליו קמיירי, דהא בפירוש קאמר רבי יהושע צריך לקדש בתוך ביתו אלמא דיש לו בית להוריד כליו, ולא בא רבי יהושע להוסיף פסול על המשנה האומרת דדי לו בהורדת כלים מן המנחה ולמעלה, אלא ודאי נמי [במי] שסוכתו עריבה עליו מיירי ואינו רוצה להוריד כליו בביתו דהיינו שלחן וכסא, שהוא יושב ואוכל בסוכה, וקאמר רב צריך לפסול הואיל שהוא יושב בה, ולא יהא נראה כמוסיף על המצוה, ורבי יהושע אמר שדי בזה שקידש בתוך ביתו ואחר קידוש יחזור לישב בסוכה, דסבירא ליה כרבי אושיעיא שאין צריך לקדש פעם אחרת בסוכה, והיינו דקאמר רבי אושיעיא כרבי יהושע בן לוי, ורבי חייא בשם רב סבירא ליה כשמואל שמי שקידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת, ומשום הכי קאמר צריך לפסול את סוכתו מבעוד יום. ופלוגתייהו בארץ ישראל מיירי, וביום השביעי של ערבה מיירי ערב שמיני. והנה שווים הירושלמי והבבלי שאין לפסול ולהוריד כלים בשביעי אלא לבני ארץ ישראל ולא לבני בבל. ובברכות [פרק כיצד מברכין ה"ו] איתא נמי כהאי לישנא בירושלמי. וכן הוא בפסיקתא [דר"כ פ"ל]. והגאון שאכל בביתו בליל שמיני אין לו שום סמך מן הירושלמי לפי מאי שפירשתי. ועוד דקאמר ועולה [ואוכל] בתוך סוכתו, והם אוכלים ומקדשים בבית, ואין להם על מה שיסמכו. אב"י העזר"י.
